לפני 60 שנה בדיוק הלך לעולמו הפסל השווייצרי אלברטו ג'קומטי. פסליו, שהפכו לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הפיסול המודרני, עיצבו מחדש את האופן שבו אנחנו חושבים על הדמות האנושית.

ג'קומטי היה אמן מצליח כבר בחייו, אך בעשור וחצי האחרון זינק ערכן של עבודותיו, וחלק מפסליו נמכרו ביותר מ-100 מיליון דולר. דמויותיו האנושיות - דקות, מאורכות ושבריריות - הפכו לסימן ההיכר שלו, אך עבורו הן מעולם לא היו רק סגנון. הן היו הדרך לחקור את אחת השאלות שהעסיקו אותו לאורך כל חייו: מהו ייצוג אנושי? עם זאת, לדמויות שלו לא ניתנו מאפיינים מזהים. הן אינן משויכות לגיל, למעמד חברתי או למוצא אתני. הן אוניברסליות, על-זמניות, ומצליחות לייצג את האדם באשר הוא.

לפני כשבועיים נפתחה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק אחת התערוכות המסקרנות של הקיץ: 17 פסלים של ג'קומטי הוצבו בתוך ומסביב למקדש דנדור, אחד החללים המרשימים ביותר במוזיאון.

הבחירה אינה מקרית.

השפה הפיסולית של ג'קומטי נולדה, במידה רבה, מתוך היכרות עמוקה עם אמנות מצרים העתיקה. כשהגיע לפריז בשנות ה־20, הוא בילה שעות ארוכות בגלריות המצריות של מוזיאון הלובר. הרישומים והמחקרים שלו מאותה תקופה מעידים על עיסוק מתמשך באופן שבו המצרים תיארו את הגוף האנושי: דמויות מונומנטליות, סמליות, אך בו בזמן מלאות בנוכחות אנושית.

כעת, בתוך מקדש מצרי מהמאה הראשונה לפני הספירה, ניצבות 17 יצירות של ג'קומטי, ובהן Woman Walking (1932) ופסלים מסדרת Women of Venice (1956). הדמויות המאורכות שלו ניצבות מול הדמויות החקוקות באבן המקדש, ונוצר דיאלוג מרתק בין שני עולמות אמנותיים המרוחקים זה מזה אלפי שנים, אך עוסקים באותה שאלה בסיסית- כיצד מייצגים את האדם.

כפי שאמרה אוצרת קרן ג'קומטי בפריז:
"האמנות המצרית הדהדה עם חיפושו המתמיד של ג'קומטי אחר מונומנטליות ואנושיות בו-זמנית."

זו אינה רק תערוכת פסלים. זו חוויה של חלל, אור וקנה מידה, שבה כל תנועה של המבקר משנה את מערכת היחסים בין העבודות לבין המקדש.

גם אם כבר ביקרתם במטרופוליטן בעבר, זו הזדמנות נדירה לראות את אחד החללים האייקוניים ביותר שלו מזווית חדשה.

📍 The Met Fifth Avenue, ניו יורק
📅 עד 8 בספטמבר, 2026